החלטה בתיק ע"א 632-02-12

המבקשים הגישו ביום 1.2.12 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אבישי רובס) מיום 22.12.11 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שתביעת המשיבה התקבלה והמבקשים חויבו לשלם למשיבה סך של 1,171,423 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד אגרה והוצאות מעבר לתקבולי המל"ל.

בפניי מונחת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה על ידי המבקשים, דהיינו עיכוב ביצוע התשלום הכספי והוצאות המשפט שנפסקו למבקשים, לאחר שבקשה דומה שהוגשה לבית משפט קמא, התקבלה בחלקה באופן שנקבע כי מתוך סכום הפיצוי יעוכב סך של 300,000 ש"ח בצירוף שכ"ט יחסי.

עיכוב הביצוע לו עותרים המבקשים הינו על מלוא סכום הפיצוי שנפסק למשיבה וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

רקע:

ביום 14.3.06 אירעה תאונת דרכים עת המשיבה נפגעה בהיותה הולכת רגל על ידי רכב שהיה נהוג על ידי המבקש 1 ומבוטח על ידי המבקשת 2 (להלן: "התאונה").

ביום 22.12.11 ניתן פסק הדין אשר קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המבקשים בתשלום כספי למשיבה.

המבקשים הגישו ערעור ובד בבד בקשת עיכוב ביצוע בבית משפט קמא, אשר כאמור התקבלה בחלקה.

עתה עותרים המבקשים בפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור.

ביום 12.2.12 ניתנה החלטה של כב' השופטת צילה קינן ולפיה ניתן צו ארעי המעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשים, שגה בית משפט קמא בפסק דינו,  בדרך חישוב הנזק  בחלק ניכר מראשי הנזק, ובפרט בראשי הנזק של סיעוד, עזרת צד ג' (בפרט אומדן הפיצוי לעתיד) והתאמת דיור. טוענים המבקשים כי החישוב אליו הגיע בית משפט קמא בראשי הנזק הללו משולל כל יסוד עובדתי ומשפטי, כלשונם, ואינו מתיישב עם הראיות שהובאו בפניו.

כמו כן חולקים המבקשים גם על שיעור נכותה של המשיבה, נכות משוקללת בשיעור של 79.7%, על פי קביעת מומחה בית משפט.

עוד טוענים המבקשים, לעניין מאזן הנוחות, כי טענת המשיבה בהתנגדותה לבקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בבית משפט קמא, ולפיה אין ביכולתה לממן סיעוד ועזרה וכי היא זקוקה לכספים שנפסקו לה כדי "שמצבה לא יתדרדר", היא הנותנת לעניין הקושי הצפוי בהשבת המצב לקדמותו, אם יתקבל ערעורם. המבקשים טוענים כי המשיבה עקרת בית המתקיימת מקצבאות המל"ל, על כך אף העידה  בפני בית משפט קמא אודות מצבה הכלכלי הרעוע.

כמו כן טוענים המבקשים כי אין בהחלטת בית משפט קמא, שעניינה עיכוב ביצוע חלקי כדי לאזן בין זכות המשיבה לממש זכייתה לבין הנזק העלול להיגרם למבקשים, במידה ויתקבל ערעורם שכן המדובר בכספים מעוכבים אשר אינם מגיעים אף כדי מחצית הסכום שנפסק למשיבה.

מנגד טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים מאוד וזאת לאור העובדה כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בגובה הפיצוי ואינה מתערבת בממצאים העובדתיים.

עוד טוענת המשיבה כי אם ניתן לטעון כי קיימת חריגה בפיצוי שנפסק על ידי בימ"ש קמא, הרי שהמדובר בחריגה כלפי מטה, קרי לרעת המשיבה, וזאת לאור שורה של פסקי דין בהם נפסקו סכומים גבוהים יותר, ומסיבה זו הגישה המשיבה אף היא ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא.

באשר לטענת המבקשים בדבר מצבה הכלכלי הגרוע של המשיבה, נטען כי המשיבה מקבלת קצבאות מהמל"ל, היא חיה עם בעלה בבית שבבעלותם הפרטית וכי הם אנשים מסודרים אשר אינם חייבים דבר לאיש.

לבסוף טוענת המשיבה כי המבקשים מנצלים לרעה את הליכי ביהמ"ש, בדרך הגשת עיכוב ביצוע על פסק דין שניתן מכוח הפלת"ד, אשר מטיל עליהם אחריות מוחלטת לפיצוי המשיבה על נזקיה.

הפן הנורמטיבי: